החלטה בתיק מ"ת 38789-01-12 - פסקדין

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת בן זוג, ניסיון לתקיפת בן זוג, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על-פי האמור בכתב האישום, ביום 10.12.11 הבחין המשיב במתלוננת יורדת מאוטובוס בסיום יום עבודתה, רץ לעברה, החל לקלל אותה וניסה לתקוף אותה שלא כדין, בכך שהשליך לעברה בקבוק בירה. לאחר שהמתלוננת נמלטה מן המשיב לעבר קיוסק שהיה במקום המשיב שב ותקף אותה, על-ידי כך שירק עליה, אחז אותה בידה ועיקם אותה. על-פי האמור בסע' 5 לכתב האישום, ביום 17.1.12, התבקש המשיב להתלוות לשוטר בגין האמור לעיל, והמשיב בתגובה ברח מן המקום, ולאחר שנתפס החל להתנגד למעצרו ולהשתולל, עד שהיה צורך בשימוש בכוח לצורך ביצוע מעצרו.

במהלך הדיון שבפניי, טען ב"כ המשיב לכרסום בחומר הראיות. לדבריו, המדובר במתלוננת אשר לא מזכירה בהודעתה באופן ספונטאני את העובדה שהמשיב עיקם לה את היד. עוד זה מציין כי העובדה שבחומר שנקלט במצלמת האבטחה לא נשמר יש בה כראיה נסיבתית ללמד שלא היה אירוע חריג, שאם לא כן - הרי זה היה נשמר. עוד זה מוסיף כי המתלוננת הינה מתלוננת סדרתית, כשחלק מתלונותיה מופרזות ומנופחות, כאשר כיום אינה משתפת פעולה עם המשטרה ואינה פוחדת ממנו.

עוד זה מציין כי בהיעדר יכולת לחקור את המתלוננת - אין ראיה לסתור טענתו כי זה שב והתגורר יחד עם המתלוננת, ומשכך להקהות את המסוכנות הנשקפת ממנו.

בסופם של דברים, אין בידי ב"כ המשיב להציג חלופה, אולם נוכח נסיבות תיק זה, ניתן להסתפק בהרחקתו מן המתלוננת, והשמתו במעצר יישובי בעיר תל-אביב.

מנגד, ב"כ המבקשת סבור שאין לדבר על כרסום נוכח הודעת המתלוננת, ומפנה לרצף הרשעותיו הקודמות של המשיב, וכן להתחמקותו מלהתייצב במשטרה, כך שאין מקום להורות על שחרורו לחלופה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את חומר החקירה, ועברתי על גיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב, לא מצאתי להורות על שחרורו של המשיב בתנאי מעצר יישובי, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

ראשית, לעניין הכרסום בראיות לכאורה, הרי שלא מצאתי בעדותה של המתלוננת סתירות, לא כל שכן כאלה שיש בהן כדי להצביע על כרסום של ממש או בכלל. כאן המקום לציין כי עוד בטרם הודעתה המשטרתית, הרי שזו מספרת לשוטר ועקנין גולן, בדוח פעולה שמספרו 3002000102 את השתלשלות האירועים, לרבות הפעלת האלימות בכך שעיקם לה את היד. מדובר לכאורה בדוח שנרשם בשעה 00:12, בעוד ההודעה נרשמה בשעה 00:20, כאשר ממילא לא מצאתי בכך שזו, במענה לשאלה המספרת את אופי התקיפה (ולא באופן ספונטאני) ככזו שיש בה כדי להצביע על כרסום, בשלב המעצר.  כאן המקום לציין כי המשיב מאשר כי אחז בידה של המתלוננת, אולם לדבריו עשה כן כדי למנוע ממנה להתקשר למשטרה, ולצד דברים אלו הוא מאשר נתוני רקע עובדתיים הדומים לאלו שמסרה המתלוננת - ביחס למקום ושעה, וביחס לעובדה כי היה עם בקבוק בירה ביד, כך שהנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה.

אשר לעילת המעצר, מוכן אני לקבל שאין המדובר באירוע הנמצא ברף הגבוה של עבירות בכגון דא. יחד עם זאת, כבר נקבע בפסיקה כי בעבירות שעניינן אלימות במשפחה עצמת האלימות אינה הקריטריון העיקרי בבחינת המסוכנות, אלא על בית המשפט ליתן דעתו על מכלול הנסיבות, כאשר בענייננו מדובר כאמור באלימות שעה שהמשיב לכאורה שותה, ושאינה פוסקת גם לאחר שהמתלוננת בורחת ממנו.

זאת ועוד: בית המשפט עיין בחומר החקירה, ואכן נעשו ניסיונות רבים לאתר את המשיב, ללא הצלחה. נתון זה על רקע האופן שבו זה ניסה להימלט מן השוטר, ואף השתולל והתנגד למעצר, מחזקים את החשש שזה יימלט מן הדין.

נתון בעל משקל נכבד בשאלת שחרורו של משיב זה נוגע לעברו הפלילי. המדובר במשיב שלחובתו ארבע הרשעות קודמות, רובן עניינן עבירות של אלימות במשפחה, בפרט בית המשפט לוקח בחשבון כי ביום 2.2.11 נגזרו על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של תקיפת בן זוג ואיומים, וביתר שאת את העובדה כי ביום 3.10.11, המשיב  הורשע גם כן בשבעה תיקים שונים, ששניים מהם עניינם תקיפת בן זוג, וארבע הרשעות בין עבירות של הפרות הוראה חוקית. בגין תיק אחרון זה הוטל על המשיב עונש מאסר על תנאי של 29 יום שהינו בר הפעלה, ובית המשפט אף מצא לנכון להאריך מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו.

פירוט גיליון הרשעותיו של משיב זה, על רקע כתב האישום, מלמד כי עסקינן במי ששב וחוטא בעבירות של אלימות כלפי המתלוננת, ובמי שעל פניו קיים קושי ממשי ליתן בו אמון כי יציית אחר החלופה, וזאת נוכח שורת העבירות בהן הורשע.

להשלמת התמונה נציין כי לכאורה המשיב חוטא בשתיית אלכוהול, נתון אשר גם בו יש כדי להגביר את המסוכנות, וראה בעניין זה את הודעת המתלוננת, כי לדבריה המשיב שתיין ואלכוהוליסט, וכי היא חוששת ממנו מאוד.

אשר לטענת המשיב כי לא תקף את המתלוננת אלא רק אחז בידה על-מנת למנוע ממנה להתקשר למשטרה - אף היא במובנים מסוימים פועלת לחובתו, שכן זה מאשר שבאופן פיסי ניסה למנוע פנייה למשטרה, והדברים מדברים מאליהם.

בשים לב לכל האמור לעיל, לא מצאתי כי ניתן לשקול שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, לא כל שכן להסתפק במעצר יישובי, ועל כן הנני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום, כ"ז בטבת תשע"ב, 22/01/2012, במעמד הנוכחים.

קלדן: עמוס מ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: